בג"צ
בית המשפט העליון בירושלים
|
2406-05,2727-05
27/07/2005
|
בפני השופט:
1. אהרן ברק
2. אליעזר ריבלין
3. עדנה ארבל
|
| - נגד - |
התובע:
1. עיריית באר-שבע באמצעות ראש העירייה יעקב טרנר
2. מדינת ישראל-שר התחבורה
עו"ד אלישע פלג
עו"ד חיים טירקל
עו"ד נורית אלשטיין
עו"ד קובי אמסלם
עו"ד יעל ברלב
|
הנתבע:
1. בית הדין הארצי לעבודה (פורמאלי)
2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
3. מדינת ישראל - משרד התחבורה באמצעות שר התחבורה מאיר שטרית
4. מטרודן באר שבע בע"מ
5. בית הדין הארצי לעבודה (פורמאלי)
6. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
7. מטרודן באר שבע בע"מ
עו"ד דורית טנא-פרצ'יק
עו"ד אהוד שילוני
עו"ד יעל מנשה
עו"ד יונתן פסי
|
| פסק-דין |
1. בפנינו שתי עתירות התוקפות את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין שביתת נהגי האוטובוס של חברת "מטרודן" בעיר באר-שבע, שפרצה בחודש נובמבר 2004 (עס"ק 57/05, מיום 3.3.05). בפי העותרת בבג"ץ 2406/05 (עיריית באר-שבע) והעותרת בבג"ץ 2727/05 (המדינה) טענות דומות. שתיהן מבקשות כי נבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, לפיו הפעלת סמכויותיו של שר התחבורה הייתה שלא כדין, עת התערב בסכסוך העבודה בין חברת "מטרודן" לעובדיהם, והנפיק היתרים באמצעות זכייניות ארעיות לתפעול אותם קווי תחבורה שהושבתו. טענתן העיקרית היא שבית הדין הארצי חרג מסמכותו. כך, לא הייתה לבית הדין סמכות להידרש לסכסוך, בהיותו תקיפה ישירה של החלטת שר התחבורה, שהוא הרשות המינהלית המוסמכת. לשיטתן, פעולת שר התחבורה, בהעניקו היתרים למפעילים אחרים, חוסה תחת אחריותו להבטיח אספקת שירותי תחבורה כאשר משתבשים יחסי העבודה אצל מפעיל פרטי של שירות ציבורי חיוני, ואינה בבחינת הפעלת סמכות שעניינה בחינת חוזה עבודה במסגרת יחסי עבודה. מדובר אפוא, בביקורת שיקול הדעת המינהלי של שר התחבורה, תחום המצוי בסמכות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ולא בבתי הדין לעבודה.
2. ביום 14.3.05 הוצאנו צו ביניים בבג"ץ 2406/05, לפיו עוכב ביצוע פסק דינו של בית הדין הארצי. ביום 22.3.05 קיימנו דיון בעתירה, והורינו לצדדים להשלים טיעוניהם. בהשלמת הטיעון מטעם חברת "מטרודן" (מיום 8.5.05) מסרה היא כי סכסוך העבודה בינה לבין עובדיה תם, ואלה שבו לעבודה סדירה לאחר למעלה מחמישה חודשי שביתה. בהמשך להודעה זו נתבקשו הצדדים להודיע עמדתם האם בנסיבות העניין יש מקום להמשיך בבירור העתירות.
3. העותרות ביקשו כי יינתן פסק-דין לגופו של עניין, חרף סיום הסכסוך בין הצדדים. הן חוזרות על טענתן, לפיה בית הדין הארצי לעבודה חרג מסמכותו, ומבקשות שתיקבע בעניין זה הלכה עקרונית. המדינה מוסיפה וטוענת, כי מטבע הדברים, סכסוכי עבודה נמשכים מספר שבועות בלבד, ועל כן בדרך כלל לא יגיעו לפתחו של בית המשפט העליון. מכאן שברוב המקרים יהיה מדובר בעתירות תיאורטיות. ברם, המדינה סבורה כי הגם שהעתירה הספציפית נהפכה לתיאורטית, הרי שמדובר בעניין אקטואלי שישוב ויעלה פעמים רבות וראוי שתיקבע הלכה מחייבת. לעומתן, עמדת ההסתדרות (המייצגת את עובדי חברת "מטרודן") היא שאין מקום להכרעה לגופו של עניין נוכח סיומו של סכסוך העבודה. לטענתה, הכרעה בשלב זה תהיה אקדמית ותיאורטית גרידא, כאשר אם בעתיד יתעורר סכסוך דומה, הוא ייבחן על-פי נסיבותיו. עם זאת, היא משאירה את ההכרעה בעניין זה לשיקול דעת בית המשפט.
4. באנו למסקנה כי נוכח ההודעה בדבר סיום סכסוך העבודה, וחזרתם של עובדי חברת "מטרודן" לעבודה סדירה, אין לעת הזו מקום לדיון בעתירות לגופן, שכן השאלות אותן מעוררות העותרות, על אף חשיבותן ומורכבותן, הפכו תיאורטיות במקרה דנן (ראו בג"ץ 4969/04 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום בצה"ל (לא פורסם); בג"ץ 7733/04 נאסר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם)). אכן, בדרך כלל בית המשפט לא ידון בעתירה, אף אם הייתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250; להלן - פרשת צמח). כלל זה חל גם לגבי עתירות המעלות שאלות משפטיות חשובות ועקרוניות (בג"ץ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות (לא פורסם)). אמנם, לכלל זה חריגים, עליהם מצביעות העותרות, המתקיימים כאשר סירוב לדון בשאלות חשובות עקב הפיכתן תיאורטיות יוביל לכך שבית המשפט לא יוכל לדון בהן לעולם (בג"ץ 9279/04 חלפין נ' ראש ההוצאה לפועל (לא פורסם)), או כאשר מבחינה מעשית אין בית-המשפט יכול לפסוק הלכה אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים (פרשת צמח, בעמ' 250). אולם, המקרה שלפנינו אינו בא בגדר חריגים אלה. אכן, השאלה שהוצבה לפתחנו, הנוגעת לסמכותם של בתי הדין לעבודה להכריע בסכסוכים הכורכים ביקורת על הרשות המינהלית עת זו מפעילה סמכות שלטונית ובתוך כך מתערבת בסכסוך עבודה אשר היא אינה צד לו, שאלה חשובה היא. ברם, אין מדובר בסוגיה כללית שלעולם תהא מנותקת מסכסוך קונקרטי. אדרבא, מטבעם של נושאים אלה שהם קשורים בטבורם לסכסוכי עבודה ספציפיים ולא מייחדים עצמם לתחום התיאורטי גרידא. אין גם מקום לחששן של העותרות, לפיו מפאת משכם הקצר של עניינים אלה, תמנע הבאתם בפני בית המשפט הגבוה לצדק. היה והשאלה דכאן תתעורר במקרה אחר, הרי שאין מניעה עקרונית להביאה בפנינו, בהתאם לסדרי הדין, בהינתן הצורך להכריע בה באופן קונקרטי (וראו ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ (בפירוק) (לא פורסם)).
אשר על כן, העתירות נדחות. ממילא מתבטל צו הביניים שהוצא. אין צו להוצאות.
ה נ ש י א
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, כ' תמוז, תשס"ה (27.7.2005).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.